השבוע בעקבות הודעתן של גילה ונעמי בדבר הנושאים הנלמדים וחובת הכתיבה
בבלוג, מצאתי את עצמי מהרהרת ומשחזרת
את התהליך האישי אותו עברתי ועדיין עוברת, כילידת שנות ה- 60 אשר גדלה וחונכה
בעידן הלוח והגיר, עט ה"פרקר" ועיפרון מכני. וכמובן שנפגשה עם כל
עקרונות הלמידה המסורתית: שיעורים פרונטליים, עבודה יחידנית, לעיתים אולי עבודה
בזוגות, ישיבה בטורים.
מחשבתי הפכה להיות מתוקשבת, הרהורים ממוחשבים
אך בהחלט הרהורים אנושיים, מוצאת עצמי בודקת
הודעות במייל, מתכתבת ומתקשרת דרך הסקייפ, מצייצת בטויטר, מתכתבת עם
תלמידי והוריהם באתר ביה"ס, יש לי חברים ששמותיהם mati 123 או amit456 ואפילו יושבת וכותבת פוסטים בבלוג, מי פילל שאגיע לזמנים אלו?
היום מצאתי עצמי מתבוננת
בחלל הכתה ובקירות המסדרון ולוחותיו וחושבת אולי אפשר לשים מסכי ענק עם סרטים
מתחלפים או כל דבר אחר.
כן, כן אני חושבת בעיקר איך ליעל את סביבות
הלמידה המתוקשבות ולהתאימן לצרכי תלמידי?
כיצד לבחון את תלמידי במבחנים
ממוחשבים?
ובד בבד עולות הספקות כלום אנו
ערוכים ללמידה ממוחשבת? האם לכל תלמידי בנקודת הקצה יש את הכלים להתמודד בצורה
נכונה עם הקידמה?
אפילו בעת כתיבת שורות אלו ודאי
כותב פלוני טכנולוגיה אשר תדחוק הצידה את הנוכחית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה